לפגישת ייעוץ חייגו: 03-7515566

תובענות ייצוגיות

תובענה ייצוגית היא הליך משפטי שנועד למקרים בהם הנזק של כל אחד בקבוצה הוא קטן באופן יחסי אך סכום התביעה  הכולל הוא גבוה ביותר וזאת לאור ריבוי המקרים וחברי הקבוצה.

ההליך הינו דרך משפטית שמאפשרת בירור יעיל של המחלוקת באופן שמאפשר חיסכון במשאבים, מניעת ריבוי תביעות והגברת האחידות בהחלטות המתקבלות על ידי בתי המשפט בעניינים דומים.

בשנת 2006 נחקק חוק תובענות ייצוגיות, שנועד לקבוע כללים אחידים לאופן הגשת התביעות וניהול ההליך כולו באופן שיביא לקידום הגנה על זכויות, אכיפת הדין והרתעה ומתן סעד הולם לנפגעים מהפרתו. להבדיל מתביעה רגילה – בתובענה ייצוגית יש שלב מקדמי של אישור התובענה. כלומר התובע מגיש בקשה בכתב לאישור התובענה הייצוגית אליה יצרף את נוסח התובענה.  בית המשפט מקיים הליך של אישור הבקשה במסגרתו הוא בוחן את סיכויי התביעה להתקבל והכל באופן לכאוריץ בית המשפט בוחן גם האם התובע הייצוגי יוכל לייצג את כלל הקבוצה באופן הולם ובתום לב.

דבר נוסף שייחודי בתובענות ייצוגיות הוא שבית המשפט הוא שקובע את הגמול לתובע הייצוגי ואת שכר הטירחה של עורך הדין. הדבר נועד לנטרל כל חשש של ניגוד עניינים בין התובע ובא כוחו ובין יתר חברי הקבוצה.

נקודה אחרונה ביחס לייחודיות ההליך היא נושא פרסום התובענה בסמוך למועד הגשתה בפנקס התובענות הייצוגיות. הפנקס פתוח לעיון הציבור באתר האינטרנט של אתר בתי המשפט והוא נועד לאפשר לציבור את המידע ביחס לאיזה תובענות הוגשו ובאיזה נושאים. מטרת הפנקס היא גם במניעת כפילות של תבונות ייצוגיות.

למשרדנו יש נסיון רב בייצוג נישומים בתובענות ייצוגיות המוגשות כנגד רשות מקומית:

תובענה ייצוגית נגד רשות מקומית מוגשת מכח סעיף 11 בתוספת השנייה. שימו לב שמלכתחילה הנושאים בהם ניתן לתבוע את הרשות המקומית הם מוגדרים והם כוללים תביעות השבה של סכומים שהרשות גבתה כמס, היטל, אגרה או תשלום חובה אחר.

חשוב לדעת שגם תאגיד מים ייחשב כרשות מקומית הואיל ומדובר בגוף הממלא תפקיד ציבורי.

במסגרת החוק נקבעו ע”י המחוקק מספר מנגנונים הגנה ואיזון שנועדו להגן על הקופה הציבורית מפני נזקים כבדים שעלולים להיגרם בשל תובענות ייצוגיות.

בהתאם לכך תובענה ייצוגית כנגד רשות מקומית תוגש בבית המשפט לעניינים מנהליים. זהו בית המשפט המחוזי אשר בכובעו כבית משפט לעניינים מנהליים מהווה “בג”צ קטן” וככזה הוא נדרש לשקול שיקולים בעלי השפעה חברתית ושיקולי צדק כלכלי ביחס לכלל הציבורי.

יתרה מזו גם חוק התובענות הייצוגיות קובע ברחל בתך הקטנה כי במסגרת קבלת החלטה לאישור התובענה יילקחו בחשבון שיקולים ציבוריים – כך, אם הנזק לציבור עולה על התועלת רשאי בית המשפט שלא לאשר את הבקשה.

גם משאושרה התביעה והתבררה – יכול בית המשפט בשלב קביעת הפיצויים לשקול שיקולים הנוגעים להגנה על הקופה הציבורית.

כלי שני שקבע המחוקק במטרה להגן על הקופה הציבורית הוא תקופת השבה של שנתיים בלבד. בעוד שבתביעה רגילה ניתן לתבוע 7 שנים השבה. בתובענה ייצוגית כנגד רשות מקומית אפשר לתבוע רק שנתיים.

המנגנון הגנה השלישי הוא מנגנון החדילה. מנגנון זה נקבע בסעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות והוא מאפשר לרשות המקומית להודיע על חדילת גביית התשלום נשוא התובענה וזאת בתוך 90 יום מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור התובענה.

המטרה היא לאפשר לרשות לצמצם נזקים שכן מקום בו הרשות מודיעה על חדילה – לא תידון התובענה ואף לא תהא השבה.

חשוב לציין כי לא די שהרשות מודיעה על חדילה. הרשות צריכה להוכיח שאכן חדלה מגבייה. החדילה הינה עתידית ואף כוללת גבייה לעבר של חובות בגין החיוב נשוא התובענה. להבדיל מהתובענה עצמה שכוללת רק השבה של כספים שנגבו. הודעת חדילה הינה חדילה מגבייה ולפיכך היא חלה גם על חובות.

מעבר להגנות שקבועות בחוק נקבעו לאורך השנים מגבלות והגנות נוספות בהלכה.

כך למשל, פסה”ד יונס (עע”מ 2978/13 מי הגליל נ’ יונס) שניתן בקיץ 2015 נקבעה החובה של שליחת מכתב התראה וזאת מבלי לפגוע בתמריץ לתובע הייצוגי ובא כוחו בדמות הגמול והשכ”ט.

כלומר – מקום בו התובע שולח מכתב התראה אשר בעקבותיו הרשות הודיעה שהיא תתקן המצב בדומה לחדילה. זכאי התובע לגמול ושכ”ט ע”פ הוראות החוק.

בית המשפט מבקש לאזן בין חשיבות ההתראה והאפשרות ייתר את ההליך המשפטי ובין מצב שתובעים פוטנציאלים ימנעו מלפנות בהתראה מפאת חשש שייצאו ללא גמול.

כיום בעצם ישנם שלושה מצבים לתובע ששלח מכתב התראה :

א. הרשות טוענת שהחיוב מוצדק ואז בידי התובע להגיש תובענה ייצוגית.

ב. הרשות תטען שהיא תתקן החיוב, קרי חדילה אך תסרב לשלם גמול ושכ”ט ואז ניתן להגיש תובענה אך ורק בגין רכיבים אלו.

ג. הרשות תתקן החיוב ותשלם שכ”ט וגמול ללא כל הליך משפטי.

בית המשפט העליון מוצא לנכון לעודד את הצדדים לנסות ולפתור את הסכסוך ערב הגשת התובענה וזאת כדי להימנע מהליכים מיותרים ובזבוז כספים על הייצוג המשפטי הנדרש בהליך.

הסדר פשרה בתובענה ייצוגית:

בתובענות ייצוגיות, כמו גם בהליך אזרחי רגיל, יכולים הצדדים להגיע להסדר פשרה ביניהם. משא ומתן לקראת הסדר פשרה בתובענות ייצוגיות מנוהל על ידי הצדדים לתובענה, כאשר חברי הקבוצה המיוצגת, שהינם בעלי העניין בתובענה, אינם שותפים לו. עם זאת, הסדר הפשרה חל על כל חברי הקבוצה, ולא רק על הצדדים להליך, כך שהיא חוסמת את הגישה שלהם לבתי משפט באותו עניין שהיה נתון במחלוקת.

קיים חשש מקיומה של “בעיית נציג”, בה התובע ועורך הדין המייצגים יסכימו להסדר פשרה אשר יותיר בידיהם גמול ושכר טרחה גבוהים, אך יקפח את הקבוצה המיוצגת ולא יקדם את האינטרס שלה. חברי הקבוצה יכולים אמנם להתנגד להסדר הפשרה או לבקש לצאת מן הקבוצה כך שהסדר הפשרה לא יחול עליהם, אולם הדבר כמעט ולא קורה בפועל, שכן חברי הקבוצה כלל אינם מודעים לקיומה של התובענה הייצוגית שהוגשה בשמם, או שהינם אדישים לתוצאתה בשל הנזק הקטן שנגרם לכל אחד מהם.

לפיכך, הוקם בחוק תובענות ייצוגיות מנגנון פיקוח לפיו רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש לבית המשפט התנגדות מנומקת להסדר הפשרה וכן המלצה בדבר הגמול לתובע הייצוגי ושכר טרחת עורך הדין. במקרים בהם מצא היועץ המשפטי לממשלה כי הסדר הפשרה אינו ראוי, הוגן וסביר, מוגשת לבית המשפט עמדתו המנומקת, בה מובהרת התנגדותו להסדר. בעמדה זו מתייחס היועץ המשפטי לממשלה, בין היתר, לעילת התביעה, סיכויי הצלחתה, היקף הנזק וסוגו, סוג הפיצוי והאופן בו יינתן, עליהם הסכימו הצדדים בהסדר הפשרה. בכך, משמש היועץ המשפטי לממשלה שומר סף של האינטרס הציבורי ושל חברי הקבוצה בשמם הוגשה התביעה.

פס”ד חשוב שניתן בשנה שעברה בנוגע לפשרות בתובענות ייצוגיות הוא פסה”ד בעניין ת”צ 30028-04-11 יצחקי ואח’ נ’ מגדל חברה לביטוח – במסגרתו דחה בית המשפט (ברשות השופט גרוסקופף) הסכם פשרה שגובש בהליך גישור מול השופטת בדימוס שטרסברג – כהן. פסה”ד חשוב ומעניין שכן הוא מביא ניתוח משפטי על הייחודיות של בחינת הפשרות בתובענות ייצוגיות אל מול בחינת פשרות בתביעות אזרחיות פרטניות.

מנגנון החדילה ככלי לפשרות בתובענות ייצוגיות כנגד רשות מקומית:

לרשות ניתנת שהות של 90 יום ממועד קבלת התביעה להודיע על חדילת גבייה. מקום בו ניתנה הודעת חדילה התביעה נדחית לגופו של עניין. האם מנגנון החדילה מהווה רק הגנה תקציבית או שמא מדובר במנגנון לפשרה?

על פי המלומדים וכפי שעולה מפסקי הדין מנגנון החדילה מהווה מנגנון הגנה הנובע בין היתר מייחודיות התובענה הייצוגית כנגד הרשות – תובענה המצויה בקו התפר בין ההליך האזרחי וההליך המנהלי.

ואולם בפרקטיקה הנתונים מלמדים אותנו על תמונה מעט שונה. נדמה שבפרקטיקה הנוהגת בית המשפט כמו גם הצדדים רואים בכלי החדילה גם ככלי לפשרה.

ראה למשל בעניין זה בפס”ד אבן זהב נ’ עיריית אשדוד ( ת”צ 2166-10-13):

באותו העניין הוגשו 2 תובענות ייצוגיות בנושא החזרי ריבית ע”י הרשות.

בית המשפט מתאר את השתלשלות הארועים לרבות הודעת החדילה בעניין התובענה שהוגשה מטעם עולם הקולנוע. הודעה שתחילה נדחתה ע”י בית המשפט מאחר והיא היוותה כסות להסכם פשרה בין הצדדים ואולם בעקבות הליך גישור נוסף הוגשה מתוקנת ואושרה.

מלוחות הזמנים המוזכרים בפסה”ד אנו למדים על תהליך פישור גישור שהחל ביולי 2015, קיומם של 2 דיונים בפני בית המשפט הגשת סיכומים ורק אח”כ מאריך בית המשפט את המועד להגשת הודעת החדילה וההודעה המתוקנת מוגשת.

בית המשפט מברך בפסה”ד את הצדדים שהשכילו להתגבר על הפערים בינהם באמצעות הליך גישור והוסיפו והגיעו להסכמות מחודשות כאשר ההסכמה המקורית בינהם לא אושרה ע”י בית המשפט.

מקרה אשדוד מעיד על ערנותו של בית המשפט שזיהה שהודעת החדילה הראשונה מהווה מסלול עוקף להליך אישור הפשרה הנדרש ע”פ החוק והוא עוצר זאת.לאחר המשך בירור הטענות ותיקון הודעת החדילה מאושרת ההודעה על כל המשתמע מכך.

לצד הנ”ל אסור לחשוב שמנגנון הפשרות נשכח. בעניין נתניה (ת”צ 45345-01-12 ארנסט נ’ עיריית נתניה) הוגשה תובענה ייצוגית כנגד הרשות בגין אי חוקיות צו המיסים בנוגע חיוב שטחים משותפים.

הצדדים הגיעו להסדר פשרה שהוגש לאישור בית המשפט ע”פ הוראות החוק ואושר. לאחר אישורו של הסדר הפשרה ניתן פס”ד בבית המשפט העליון ששינה את ההלכה ביחס לתקיפת אי חוקיות צו המיסים. בעקבות פסה”ד עתרה העירייה לביטול ההסכם בעקבות שינוי משפטי שמאיין את בסיס ההסכם.

הצדדים ניהולו הליך גישור בפני כב’ השופט בדימוס, שטרסברג כהן וגיבשו הסכם פשרה חדש אשר הוגש אף הוא לבית המשפט והצדדים טענו שאין צורך למנות בעניינו בודק נוכח החריגים הקבועים בחוק.

בסופו של יום בית המשפט מאשר את ההסדר ונותן לו תוקף של פסה”ד. בית המשפט נותן את דעתו אף בשאלת הפיקוח על קיום ההסדר ובהתאם לכך הוא דוחה את מועד התשלום של מחצית גמול התובע ושכ”ט בא כוחו למועד מאוחר יותר.

אנו למדים שמנגנון הפשרה בתובענות כנגד רשות מקומית קיים ופועל יחד עם זאת מאחר ובידי הרשות מצוין כלי החדילה הרי שמקום בו הרשות סבורה הצדק איתה אין היא נוטה להתפשר וההליך בדר”כ מגיע עד לפסה”ד.

שתפו עמוד זה
מעוניינים במידע נוסף? צרו קשר צרו עמנו קשר
לתאום פגישה חייגו: